המותר והאסור בטיפולי השבחה ביהלומים

אתה נמצא כאן: ראשי \ טיפולים ביהלומים \ המותר והאסור בטיפולי השבחה ביהלומים
מותר-ואסור-בטיפולים-300x300
27 מאי 2015 - 22:44, הכותב , בתאריך טיפולים ביהלומים, מידע מקצועי, Comments off

המותר והאסור בטיפולי השבחה ביהלומים
מאת: יהודה יקר G.G. GIA

מבוא
החל מתחילת שנות ה-80 התמקדו ועדת המסחר הפדרלית של אמריקה FTC (Federal Trade Commission) ופדרציית בורסות היהלומים בהגדרת המותר והאסור בתחום השבחת יהלומים. צורך זה התעורר מאחר ובשנים האחרונות התגלו טיפולי השבחה שונים שהחלו לתפוס תאוצה בממדים שדרשו את תשומת הלב של רשויות הצרכנות. טיפולי השבחה אלו כללו בעיקר טיפולי לייזר וצביעה בממדים מסחריים וביניהם גם טיפולים חדשניים שנתגלו, כגון:
HPHT – טכניקה לשינוי צבע היהלום שהתגלתה באמצע שנות ה-90
ו-KM – טיפול לייזר חדשני המטפל בתכלילים שחורים ללא היווצרות צינורות קידוח אופיינים.
בשנת 2000 החלו להתגלות במסחר יהלומים סינתטיים ברמת איכות, גדלים וכמויות שלא היו ידועים קודם לכן.
יהלומים שעברו טיפולים אלו חלחלו למסחר במרבית המקרים תוך גילוי נאות אולם במקרים מסוימים לא נתמלאה דרישה זו.
לאור החשש של פדרציית בורסות היהלומים מקריסת האמון הצרכני בענף היהלומים הוצאו הוראות המחייבות גילוי נאות לגבי כל טיפולי ההשבחה ונקבעו סנקציות (קנסות גבוהים ובמקרים מיוחדים אף הרחקה מהפדרצייה) כנגד המפרים חובה זו. הוראות אלו חייבו את כלל העוסקים בענף לכל אורך שרשרת המסחר. הדבר נעשה מתוך הבנה אמיתית שגילוי מלא על טיפולים אינו מהווה עניין אתי בלבד אלא גם חובה משפטית ומוסרית.
על-מנת למנוע אי הבנות הרחיבה הפדרציה בשנת 2002 את הגדרת הטיפולים החייבים בגילוי נאות והחילה אותם לגבי כל האבנים שעברו טיפול מסוג HPHT.
בשנת 2002 פורסם לראשונה מחירון ליהלומים מטופלים מסוג HPHT, וזה לאחר מחקר מעמיק אשר ארך כשלוש שנים ע"י הנשיונל ג'ולר בארה"ב בשיתוף עם EGL USA, פרסום מחירון זה מעיד על ריבוי וחשיבות הסחר ביהלומים מסוג זה.
בקונגרס האחרון של פדרציית בורסות היהלומים אשר התקיים בניו יורק הועלתה הצעה הממליצה לכל המעבדות הגמולוגיות בעולם להנפיק תעודות בפורמט שונה מהפורמט הרגיל ליהלומים שעברו תהליך HPHT. בתעודה מסוג זו לא יינתן דירוג צבע ליהלום ובמקום יצוין טיפול ה-.HPHTהחלטות אלו של מוסדות ענף היהלומים בעולם עלו מתוך הכרה במטרתו של הענף להגן על הצרכן מפני סחר בלתי הוגן והגון ביהלומים שעברו טיפול להשבחת צבעם או ניקיונם.

חובת הגילוי הנאות
ועדת המסחר הפדרלית (FTC) מדגישה-החובה לגילוי נאות מתעוררת בחמישה מצבים:
1. על-מנת לשמר מערכת יחסים עסקית הבנויה על אמון וביטחון בין שני הצדדים.
2. כתוצאה מהצהרות לא ברורות הדורשות הבהרה.
3. לאחר מתן אינפורמציה שגויה גם אם בזמן מתן האינפורמציה הסוחר האמין כי הוא דובר אמת.
4. כאשר הצהרות שקריות נאמרות ללא צפייה שישפיעו על מישהו אולם מאוחר יותר יסתמכו עליהם. לדוגמא: סוחר המצהיר שקרית שכל האבנים שלו לא עברו טיפול. במידה וצרכן יסתמך על הצהרה זו הסוחר חייב לתקנה. מקרים אלה נדירים מאד.
5. במידה ואחד מהצדדים מודע לכך שהשני פועל תחת הנחות שגויות.

דוגמאות למקרים בהם לא היה גילוי נאות מספק
• "תכשיטי קווין" (1993) – בשנה זו קיבלה כתבת שני טלפונים בהפרש של כמה שבועות מלקוחות אשר התלוננו שמכרו להם יהלומים מטופלים (מילוי גלץ) ללא ידיעתם. הם גילו זאת רק כאשר עשו הערכה כספית במקום אחר. שתי התלונות היו לגבי חנות "תכשיטי קווין". לאחר חשיפה התברר ש"תכשיטי קווין" מכרה מאות אבנים מטופלות ללא גילוי ועובדים מן העבר הצהירו שהם קיבלו הוראה לא לדווח לצרכנים על הטיפול. התקרית גרמה להתפוצצות תקשורתית, לקוחות מבוהלים הלכו לבדוק את יהלומיהם. "תכשיטי קווין" נקנסה בסכום של 50,000 דולר על הפרתם של חוקי חובת הגילוי הנאות על אף שמכרה את היהלומים במחיר הוגן.

• "יהלומי אלמוד" (1997) – לקוחה רכשה יהלום עגול מ"יהלומי אלמוד". על האבן דווחו הפרטים הבאים: 1.02 ct, E-SI2. בתקופה זו חוקי ה-FTC לא דרשו דווח על טיפולי לייזר ולכן לא נמסר ללקוחה מידע על קידוח לייזר שבוצע ביהלום. לאחר הקנייה נשלח היהלום להערכה עצמאית למטרות ביטוח. המעריך הצביע מיד על קידוח הלייזר. הלקוחה ההמומה ביקשה לקבל את כספה בחזרה. "יהלומי אלמוד" טענה כי מדריך ה-FTC לא דרש גילוי של קידוח לייזר ולכן אין הם מחויבים לבטל את העסקה. הלקוחה לא הסתפקה בתשובה זו ופנתה ל-FTC, הגנת הצרכן בניו-יורק ועוד. לבסוף "יהלומי אלמוד" נכנעו והחזירו לה את כספה. מקרה זה הוא דוגמא מצוינת לשימוש בחוקי ה-FTC כמגן. למרות ש"יהלומי אלמוד" הייתה מוגנת מפני ענישה ע"י ה-FTC היא זכתה לפרסום שלילי, פגיעה במוניטין ומבוכה ציבורית.

• "פרד וורד ואבני בלו פלנט" (1994-1999) – "וורד" מכרה טבעת אירוסין אמרלד 3.65 קראט במחיר 38,500 דולר. האמרלד נבדק ע"י מעריך עצמאי אך לא נמכר עם תעודה ממעבדה גמולוגית ("וורד" הציעה להנפיק תעודה זו לאחר הקנייה אך הלקוחה סירבה)."וורד" סיפקה לה עותק של ספר העוסק בטיפולי אמרלד. זמן קצר לאחר הקנייה נחבטה האבן ונוצר בה שבר גדול. חברת הביטוח של הלקוחה סירבה להחליף את האבן בטענה שהשבר היה קיים ורק טושטש ע"י מילוי. הלקוחה תבעה את הביטוח ואת "וורד". לאחר שנים של תביעה משפטית בית המשפט האשים את "וורד" בהונאה וגזר עליה קנס על-סך 160,000 דולר.
כפי שניתן לראות המדריך (FTC) ו"כוונות טובות" לא מגנים על הסוחר מפני צעדים משפטיים. ללא הוכחה פיזית של גילוי מלא בית המשפט בד"כ יפסוק לטובת התובע למרות מה שבאמת קרה.
השימוש במסמכים המוכיחים גילוי מלא של טיפולי השבחה ביהלומים חשוב מאד לסוחר על מנת שיוכל להוכיח בכל עת כי ניתן לצרכן דיווח מלא לגבי רכישתו . מסמכים כגון: הערכה של מעבדה גמולוגית, הערכה כספית, תיאור האבן בחשבונית הרכישה (האם עברה טיפול, הוראות טיפול מיוחדות וכו'). הסוחר צריך לשמור העתקים של כל המסמכים הנ"ל.
לגבי מכירות באינטרנט גילוי טיפולים צריך להופיע בחשבונית הרכישה בדוא"ל או בפורמט הדפסה.
הן סוחרים בחנויות והן סוחרים באינטרנט מחויבים בשימוש במסמכים כתובים המוכיחים גילוי מלא. גם העובדים מחויבים לחתום על הצהרה כתובה המעידה על הבנתם את הנושא של גילוי מלא.

1. טיפולים לשיפור דרגת הניקיון
1.1 מילוי גלץ
כמות היהלומים המטופלים בטיפול זה בתעשיית היהלומים הולכת וגדלה. קיים סיכון שאדם יקנה או ימכור יהלומים אלה ללא הידע המתאים. כיום יש בנמצא טכנולוגיות שונות לאיתור טיפול זה. ישנן מספר חברות גדולות אשר מבצעות טיפול זה למטרות מסחריות כגון: "יהודה", "קוס ושכטר", "גולדמן", "עובד" ומספר חברות קטנות נוספות.

הפיתוח הראשוני בוצע ע"י צבי יהודה למטרת מסחר ב-1980.
שלבי התהליך:
1. היהלומים עוברים תהליך ניקוי ונכנסים לתנור מיוחד.
2. לאחר שהזכוכית/אבקת הזכוכית נמסה ממלאים באמצעותה את הגלץ שביהלום בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים.
3. קירור איטי בתהליך מיוחד.
4. ניקוי משטח האבן עד לקבלת התוצאה הרצויה.

מדובר בתהליך מאד ארוך ומסובך הצורך טכנולוגיה וציוד מתקדמים ביותר.
הטיפול שימושי לאבנים בצבעי פנסי, חסרי צבע וצהבהב בהיר.
חברות שונות עוסקות בגדלים שונים של אבנים הנעים מ-0.25 קראט ומעלה.
שיטות למילוי:
1. זכוכית הלוגן – החומר הנפוץ ביותר למילוי. הוא נותן תוצאות טובות יותר לשיפור דרגת הניקיון.
2. זכוכית הלוגן אוקסיד – מהווה שיפור באיכות זכוכית ההלוגן אך תוצאותיו אינן תואמות את הציפיות.
3. XL-21 – פותח בשנת 2000. החומר מתקיים יותר זמן ביחס לחומרים האחרים. הוא גם אינו מושפע מטמפרטורות גבוהות.

תוצאות
• שיפור בדרגת הניקיון – ברב המקרים לאחר הטיפול דרגת הניקיון משתפרת בדרגה אחת ולעיתים אף בשתי דרגות. לדוגמא: אבן I3 יכולה להשתפר ל-I2 ואפילו I1.
• ירידה ברמת הצבע – צבע האבן עלול לרדת בדרגה אחת במקרים רגילים. לדוגמא אם האבן הייתה בצבע H היא עלולה לרדת לצבע I. קיימים גם טיפולים (חדשניים יותר) בהם דרגת הניקיון משתפרת ללא השפעה על דרגת הצבע.

דרכים לזיהוי יהלומים שטפלו ע"י מילוי גלץ:
בדיקות שאינן גורמות נזק לאבן – מיקרוסקופ הינו כלי חשוב מאד בעזרתו אנו יכולים לאתר מאפיינים רבים של מילוי גלץ. הבדיקות השונות:
1. אפקט הברק flash effect – התבוננות ביהלום דרך מיקרוסקופ מאפשרת להבחין באפקט ברק של צבעים שונים כגון צהוב-כתום. שינוי בזוית ההתבוננות יהפוך את הברק לכחול. ביהלומים מסוימים עשויים להופיע צבעים נוספים.
2. מבנה נוזלי – שבר שעבר מילוי עשוי להראות כאילו חומר זכוכי נזל לתוכו.
3. בועות לכודות – מדובר בבועות קטנות המופיעות בקבוצות ונראות כמו pin points.
4. מילוי לא מושלם בשטח הפנים של האבן – במקרים מסוימים נראים אזורים רדודים מאד של מילוי לא מושלם בשטח הפנים של האבן המזכירים שריטות לבנות. תופעה זו עשויה להופיע כתוצאה מהסרה של כמות קטנה מהמילוי בזמן ניקוי האבן ע"י היצרן לאחר הטיפול.
5. טקסטורה סדוקה – בחלק מן היהלומים המטופלים ניתן לראות את הסדקים בחומר המילוי המזכירים אריג או רשת. אפקט זה בדר"כ נמצא באזור העבה יותר של המילוי.
6. הופעת צבע המילוי – באזור העבה של מילוי הגלץ צבע חומר המילוי עשוי להראות כחום בהיר, חום-צהוב או כתום-צהוב.
7. שטח פנים מעונן בכניסה לשבר – במקום החדירה של חומר המילוי עשויים להראות סימנים כדוגמת עיגולים מעוננים או צל חלבי.
8. אזורי מילוי מעוננים – אזורים שהשקיפות בהם נמוכה או שקיים בהם אפקט של עננים לבנים. הסיבה לכך יכולה להיות קבוצות של בועות מאד קטנות, שינוי בחומר המילוי או התחמצנותו.
9. אור קוטבי בחלקו – אם ממקמים פילטר קוטבי יחיד בין היהלום למיקרוסקופ האור שעובר דרך היהלום עשוי לפעמים לחשוף את קו המילוי באזורים שעברו את הטיפול.
10. טכניקת הצל – בין מקור האור ליהלום מוכנס מגן אור שחור אטום ולא משקף. בשיטת הארה זו ניתן להבחין במבנה הנוזלי של חומר המילוי בחלק מן האבנים.
11. שימוש במים – האבן מוחזקת בפוזיציה בה מקום חדירת המילוי כלפי מעלה. מניחים מים בעזרת מברשת במקום חדירת המילוי. במידה והשבר לא עבר מילוי נוכל לראות את תנועת המים בתוך השבר. במידה והשבר עבר מילוי המים לא יוכלו לחלחל פנימה.
בדיקה זו לא מוכיחה קיום מילוי גלץ מפני שבמידה והשבר צר מאד בהגיעו לפני השטח, המים לא יחלחלו פנימה גם אם השבר לא עבר מילוי.
12. קרני X רדיוגרפי – טכניקה זו לרב אינה זמינה בקרב הגמולוגים למעט מעבדות בעלות ציוד מלא ומתוחכם. הטכניקה שימושית מאד כאשר המאפיינים שניתן לראותם במיקרוסקופ לא מופיעים או במקרה של ספק. ברוב היהלומים שעברו תהליך מילוי, חומר המילוי אטום לקרני רנטגן ולכן מופיעים אזורים לבנים ב-X רדיוגרפי.
תוצאה זו אינה יכולה להוות הוכחה מוצקה מכיוון שכאשר ישנם תכלילים מתכתיים באבן (כגון נחושת) גם הם נראים כאזורים לבנים.

בדיקות מתוחכמות אשר גורמות נזקים לאבן:
1. ניקוי באדים –אידוי למשך פרק זמן מסוים עשוי לגרום ל"בריחה" של חומר המילוי. כמות החומר ה"בורח" תלויה בזמן האידוי.
2. ניקוי אולטראסוני – ניקוי זה עלול לגרום לקווים לבנים או אפקט מעונן במקום חדירת החומר.
3. חימום ממוקד – חימום היהלום ל-370 מעלות צלזיוס ומעלה עלול להזיק מאד ליהלום. המילוי עשוי "לברוח ותתכן הופעת סימנים לבנים, קווים, עננים וכו'.
4. חשיפה ממוקדת לאור השמש – באבן שעברה מילוי ונחשפה לאור השמש לאלף שעות ויותר ישנו סיכוי להופעת אפקט מעונן ושינוי צבע באזור המילוי.
5. חשיפה לגלים ארוכים של קרינת UV – חשיפה העולה על 60 שעות לקרינת UV עלולה לגרום להופעת אפקט הענן ושינוי צבע במילוי. ככל שזמן החשיפה עולה כך גם גודל הנזק. אפקט הברק יתעמעם או ישנה את זוויתו.
6. ליטוש חוזר – ביצוע חוזר של ליטוש גורם נזק גדול למילוי. המילוי עלול "לברוח" ולגרום לפס לבן / טלאי לבן. לפעמים המילוי שנשאר יראה מעונן או ייצור מראה של טביעת אצבע.

מאפיינים מטעים בשבר שלא עבר מילוי:
• שבירה של אור עלולה לגרום לקשת של צבעים.
• שבירה של אור עלולה לגרום רק לגוון אחד או שניים.
• כתם טבעי בצבע כתום-חום עלול לבלבל עם אפקט הברק באותו הגוון.
• כתמי הקרנה חומים עלולים לבלבל עם אפקט הברק.
• אין לטעות בסימני שריפה על היהלום ולחשבם לשאריות חומר המילוי.

1.2 קידוח לייזר
שלבי התהליך:
1. מיקוד קרן לייזר בעלת עוצמה גבוהה על התכליל שביהלום.
2. קרן הלייזר קודחת מעבר זעיר אל התכליל.
3. התכליל מתאדה בהשפעת חום הלייזר או הופך ללבן בהשפעת חומצה חזקה המועברת דרך החור שנעשה ע"י הלייזר.

דרכי זיהוי:
במבט במיקרוסקופ או בלופה על יהלום שעבר קידוח לייזר ניתן להבחין בצינור הקידוח שנוצר ע"י קרן הלייזר. רוב הקידוחים נעשים מלמעלה דרך הכתר.
על שטח הפסטה יופיעו נקודות כהות זעירות שנוצרו עקב כניסת הקידוח.
הזיהוי נעשה די בקלות אלא עם כן ממלאים את החורים בזכוכית שוברת קרני אור. במקרה זה החורים כמעט בלתי נראים.

1.3 קידוח מיוחד (KM)
תהליך KM נועד לסלק מהאבן פגמים פנימיים שחורים מבלי שתראה התעלה אותה יוצרת קרן הלייזר בזמן החדירה האבן. לאחר טיפול זה מתקבל גלץ הנראה טבעי. טיפול זה קשה יותר לזיהוי מאשר קידוח לייזר רגיל. החורים אינם ישרים אלא דומים לחורים שנוצרים ע"י תולעים.
הזיהוי של אבן שעברה תהליך KM תלוי במספר מרכיבים: מיקום התכליל, עומק התכליל והרכב הפחם שבתוך הגלץ.

שלבי התהליך:
1. קרן לייזר ממוקדת יוצרת גלץ שמגיע אל פני השטח
2. בתוך האבן נפגש הגלץ עם התכליל שצריך להלבין או להמס. זו הסיבה שגלצים כאלה תמיד ממוקמים ישירות מעל לתכליל.
3. לאחר ביצוע הטיפול בקרן הלייזר עוברת האבן הרתחה עמוקה לצורך ניקוי הפגמים השחורים.

2. טיפולים לשיפור הצבע
2.1 HPHT
HPHT הינו טיפול לשינוי הצבע ביהלום בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים ( 60,000 אטמוספירות-1800 מעלות צלסיוס). השינוי בד"כ מבוצע ביהלומים זולים בעלי איכות צבע נמוכה. במידה ורוצים להפוך את היהלום לחסר צבע טיפול זה מתאפשר רק ביהלומים מסוג IIa. (יהלומים אשר אינם מכילים אטומי חנקן כלל). רוב היהלומים שמשתמשים בהם הם בד"כ מאד נקיים (VS או יותר) ולעיתים רחוקות ניתן לראות גלצים המגיעים אל פני השטח. הסיבה לכך היא מפני שגלצים ותכלילים שונים ביהלום נעשים מאד פגיעים בזמן טיפול ה-HPHT וליהלום עלול להיגרם נזק או תהליך גרפיטיזציה.

טיפול ה-HPHT הינו טיפול מסוכן. גם יהלומים חסרי פגמים עלולים להישבר או להפוך לגרפיט בזמן הטיפול מפני שהתנאים מאד דומים לתנאי מעבר יהלום  גרפיט. יהלומים מסוימים בעלי צבע חום מסוג IIa הופכים לוורודים ולא לחסרי צבע. יהלומים מסוימים בעלי צבע חום מסוג IIb הופכים לכחולים טהורים. במידה ומעונינים להפוך את היהלום ליהלום צבעוני טיפול זה נעשה ביהלומים מסוג Ia. לא ניתן לזהות האם יהלום עבר טיפול HPHT בעזרת בדיקות גמולוגיות רגילות אלא בעזרת התייחסות לתכונות הבאות:
• HPHT ללא צבע – מתאים אך ורק ליהלומים מסוג IIa. תוצרי לוואי שעשויים להתקבל בתהליך: גרפיטיזציה של התכלילים, רונדיסט מזוקן או שרוף. על הרונדיסט של אבנים המעובדות ב-General Electric חרוט בלייזר GE POL אך ניתן להסיר בקלות חריטה זו.
• HPHT צהוב ירוק – תוצרי לוואי שעשויים להתקבל בתהליך: יהלום עם זריחה ירוקה חזקה (אבנים אלה מאד נדירות בטבע), גרפיטיזציה של התכלילים, קווי צמיחה חומים או צהובים.
ישנם מכשירים ובדיקות מתקדמות הכוללות שילוב של ראמן / פוטולומיניסנציה, קתודולומיניסנציה וספקרטוסקופיה באינפרא אדום המשמשים לזיהוי יהלומים שעברו את הטיפול.
חשוב לציין כי מקור הצבע של יהלום עם מרכיב ירוק בצבעו עלול להיות לא מוגדר מפני שלא ניתן לקבוע בוודאות האם הקרינה שקבעה את צבעו הינה טבעית או מלאכותית.

3. יהלומים סינתטיים
3.1 שיטת CVD
בניגוד לשיטת ה- HPHT בה משתמשים בלחץ וטמפרטורה גבוהים, בשיטת ה-CVD מגדלים יהלומים בתנאי לחץ נמוך. שיטה זו מערבת בתוכה פירוק מולקולות של גזים בפלזמה בטמפרטורה גבוהה בתוספת שימוש בגלי מיקרו. תחת התנאים הללו משתמשים ב"מצע גידול יהלומים" שעליו גדלים יהלומי ה-CVD.

שיטת ה-CVD נחקרה רבות החל משנות ה-50. בתחילה הייתה סקפטיות רבה לגבי ישימותה המסחרית. מחקרים מצאו בעיות שונות בשיטה זו (כגון עובי השכבות באבן) אך כל אלה נפתרו בשנות ה-90 לאחר פרסום מאמרים אשר הובילו לפריצת דרך.
בשיטת ה-CVD פרט לייצור יהלומים סינתטיים ניתן גם לצפות אבנים שונות בשכבת יהלום, דבר המקשה על זיהוי האבן.

חומרים בהם נעשה שימוש בתהליך CVD:
יהלומי ה-CVD כמו יהלומים טבעיים ו-HPHT מתחלקים לסוגים על-פי התכליל שנמצא בהם. ישנם מספר תהליכי גידול אשר משפיעים על מאפייני היהלום המיוצר. הם מתחלקים ל-4 קטגוריות:
1. גידול יהלומים בתוספת חנקן – תוספת חנקן בתהליך גידול היהלום עשוי להגביר את קצב הגדילה ולכן לפעמים מוסיפים אותו בכוונה. תכליל החנקן קשה לחיסול בצורה מלאה מסביבת הגידול.
יהלומים שנוצרו בתהליך זה עשויים להשתייך לקטגוריות Ib, IIb, IIa.
ישנם מספר מאפיינים ליהלומים אלה:
• צבע – צבעם נע בין חום בהיר לחום כהה ובמקרים קיצוניים גם שחור. ברוב האבנים לא נראית ספיגה של חנקן והן נחשבות כטייפ II. במקרים נדירים ניתן לאבחן סממני ספיגה דבר המצביע על אטומי חנקן מבודדים ואלה נחשבים כטייפ Ib.
• זריחה – קיימת זריחה בצבע כתום עד כתום-אדום. ריכוזי החנקן הם האחראים לזריחה הכתומה, לכן יש לחשוד באבן הזורחת בצבע כתום.
• קיום פסי גדילה – פסי הגדילה נוצרים מפני שבתהליך הגדילה נוצרות מעין טרסות וביניהן שיפוע. לכאורה, הם מהווים אינדיקציה חזקה ליהלום CVD מפני שהם אופייניים רק לו אולם לאחר מחקר נוסף התגלה שניתן להסיר אותם ע"י HPHT או להוריד את עוצמתם.
2. גידול יהלומים בתוספת בורון – טווח הצבעים של אבנים אלה נע מלייט פנסי אפור-כחול עד לפנסי כחול עמוק. לכולן מאפייני ספיגה אופטיים אופייניים לטייפ IIb. ביהלומים טבעיים IIb נראית מעין תבנית מוזאיקה כמו ביהלומים טבעיים IIa אולם תופעה זו לא קיימת ביהלומי CVD עם בורון או HPHT עם בורון. כל האבנים ב-SW UV זורחות בצבע כחול בהיר ובאזורים מסוימים בצבע כחול-ירוק בהיר.
במשטח האחרון של קבוצה זו נראית גדילת מדרגות, "גלעינים" או שילוב של שניהם.
3. גידול יהלומים בתוספת חנקן והעברתם תהליך HPHT – יהלומים שעברו תהליך זה מראים שינויי צבע לאחר הטיפול, לדוגמא:
אבן חומה > כמעט חסרת צבע.
אבן שחורה > ירוק חום חיוור.
לאחר הטיפול הזריחה משתנה לירוקה.
4. גידול יהלומי CVD חסרי צבע – בתהליך זה נעשה ניסיון להשמדת התכלילים. ביהלומים מקבוצה זו לא נראית זריחה אדומה-כתומה כפי שמופיעה ביהלום שנוצר עם חנקן. לעומת זאת, באזורים מסוימים נראית זריחה בצבע כחול ובשאר האזורים חשוך. יהלומי CVD מסוג זה לא מיוצרים מסחרית.
יהלומי CVD חסרי צבע שייכים לקטגוריית טייפ IIa. יהלום טבעי IIa מראה צפיפות גדולה של פסים של זריחה כחולה. ברוב היהלומים מסוג זה נראית תבנית מוזאיקה, בחלקם נראים פסים וחלק קטן מאד זורח בכתום (נדיר ביותר). לעומת זאת ביהלומים חסרי צבע שגודלו בתהליך CVD לא נראים מערכים כאלה. בשל כך העדר מערכים כאלה ביהלומי טייפ IIa הינו אינדיקטור טוב לזיהוי יהלומים סינתטיים נקיים.
שיטות טכנולוגיות לזיהוי יהלום שגודל בתהליך CVD
ישנם 3 מכשירים אשר עוזרים בזיהוי יהלומי HPHT ויהלומי CVD:
1. Diamond sure
2. Diamond plus
3. Diamond view
כל המכשירים הללו מבצעים בדיקה אופטית ביהלום. במידה וקיים חשש שהיהלום עבר אחד מן התהליכים הנ"ל נקבל הודעת “refer for further test”. על-מנת לאשר את ההנחה כי היהלום אינו טבעי יש לבצע בדיקות נוספות, אולם במידה והיהלום טבעי ולא עבר שום טיפול נקבל במכשירים את ההודעה “pass”.

הערות נוספות:
• "תאומים" – בתהליכי גידול על-פני אוקטהידרה ישנה בעייתיות מפני שישנה נטייה להיווצרות "תאומים". במקרים אלה קשה מאד ללטש את האבן, ישנה נטייה להיווצרות סדקים ובדר"כ האיכויות אופטיות נמוכות יותר.
• שכבות צבע – בהרבה מן התוצאות נתגלו שכבות בעלות צבע שונה, לדוגמא: גורם אופייני ביהלומי CVD שגודלו עם בורון הוא המצאות שכבות בצבעים שונים של חום.
• תכלילים – בחלק קטן מן היהלומים שגודלו בתהליך זה ניתן למצוא תכלילים. בד"כ מדובר בקבוצות של pin points.
• קרני רנטגן טופוגרפיות – בעזרת קרניים אלה ניתן לזהות את הממשק בין שכבת ה-CVD למצע הגידול. בדיקת קרני רנטגן ביהלום CVD מראה טקסטורה עמודית. ביהלום טבעי לא ניתן להבחין בכך. בדרך זו קרני הרנטגן מספקות הוכחה תומכת לזיהוי יהלומי CVD.

3.2 HPHT
יצורו של גביש אחד של יהלום סינתטי דורש רה-קריסטליזציה של גרפיט בעלת מבנה משושה בתנאי חום ולחץ גבוהים. כדי להגיע לתנאים אלה תוכננו מכונות לחץ מיוחדות וגדולות. מכונות הלחץ המודרניות קטנות יותר. החיסרון של המידות הקטנות הוא עוצמת עבודה יחסית קטנה אשר מונעת את גידולם של יהלומים סינתטיים גדולים. כיום יוצרים יהלומים סינתטיים בצבעים הבאים: חסר צבע, צהוב, חום, כחול, שחור ולאחרונה גם ירוק. אם לאחר הצמיחה האבן נחשפת לקרינה, חישול או תהליך HPHT עשויים להיווצר גוונים אחרים כגון ירוק-צהוב בעל זריחה חזקה, אדום ועוד. גבישים אלה צומחים לגדלים די קטנים אלא אם כן משתמשים בקטליזטורים. ניקל, קובלט וברזל הנם הקטליזטורים הנפוצים. השניים הראשונים יכולים להיחשב ל"לכלוך" ביהלומים סינתטיים. כאשר משתמשים בקטליזטורים ניתן להצמיח גבישים יחסית גדולים.

בנוסף לטכנולוגיות שצוינו לעיל קיימים עוד שני מכשירים העוזרים בזיהוי טיפולים לשיפור הצבע ואבנים סינטטיות:
1. FT-IR
2. UV-VIS Spectrophotometer
ציוד מתקדם זה מבצע בדיקה/סריקה אופטית ביהלום. המכשירים מאבחנים את מעבר קרני האור השונות בתדרים שונים וברמות אנרגיה שונות. הפלט המתקבל הוא גרף המתאר את "התנהגות" האור באבן באורכי הגל השונים. (1) מבצע את הבדיקה בתחום האינפרא אדום – ניתן לזהות את סוג היהלום; (2) מבצע את הבדיקה בתחום האור הנראה. מידע זה מספק לנו התאמת האבן לטיפולים השונים ומספק הוכחות לטיפולים שנעשו ביהלום ו/או גידולו בתנאי מעבדה.

3.3 יהלומים שחורים
מפאת הביקוש הרב שהתגלה בשנים האחרונות ליהלומים השחורים ומפאת חוסר ההספקה בכרייה החלו בשנים האחרונות להתגלות טיפולים לייצור יהלומים שחורים וצביעת יהלומים לשחורים ללא שאריות קרינה רדיו-אקטיבית. הטיפול החדשני הוא שימוש ב-DLC, (פחמן דמוי יהלום) טיפול שנועד להעניק ליהלומים באיכויות נמוכות ביותר צבע שחור לא שקוף. DLC הינו צורה אמורפית של הפחמן אשר קל מאד לקבל. תהליך מדויק אינו ידוע. טיפול אחר לייצור יהלומים שחורים נקרא טיפול הגרפיט שכרוך בטרנספורמציה של פחמן בעל מבנה דמוי קובייה (יהלום) לפחמן בעל מבנה דמוי משושה (גרפיט) בטמפרטורה גבוהה. טיפול זה עוברים יהלומים בעלי איכות נמוכה. מחממים אותם בלחץ קל ויציב בחלל ריק או בגז ארגון כדי למנוע גרפיטיזציה של פני השטח. יהלומים כאלה לא ניתן לזהות בוודאות מוחלטת. ישנם כמה רמזים שניתן למצוא בהגדלה: ריכוזי גרפיט ניתן לראות כגלצים המגיעים לפני השטח. אם לפני הטיפול היה באבן אזור נקי בד"כ כך הוא יישאר לכן באבן המטופלת ניתן לראות "חלונות", אזורים שקופים ללא צבע. חומר זה נמכר כטבעי עד תחילת שנת 2000 כאשר כמות גדולה של יהלומים שחורים באיכויות גבוהות הופיעו במסחר.
DLC הינו מוליך חשמל טוב מאד לכן כל יהלום שחור עם מוליכות כזו חשוד. קיים קושי לקבוע את מקור הצבע של יהלומים שחורים (לא אלה שעברו הקרנה) והדבר מהווה בעיה רצינית למעבדות גמולוגיות.

סיכום
במאמר זה עסקנו בטיפולי ההשבחה אשר התפתחו במהלך השנים והדרך לחשפם על פי חובת הגילוי הנאות.ההתקדמות בשיטות טיפולי ההשבחה השונים בעשורים האחרונים הרחיבה את מעגל הצרכנים, וכיום גם צרכן במעמד ממוצע מסוגל לרכוש יהלומים אטרקטיביים. הצד האפל של יתרון זה הוא האחריות לגילוי נאות, הצרכן חייב להיות מודע לרכישתו.
הפדרציה של בורסות היהלומים הגיעה למספר החלטות:
 טיפולים ביהלומי גלם אסור בתכלית האיסור.
 טיפולים ביהלומים מלוטשים חייב בגילוי מוקדם , בכתב , בכל שלבי המכירה.
הפרה של הוראות אלו תחשב כמרמה ויופעלו סנקציות כנגד המפר אותן- קנס כספי ואף הרחקה מהבורסה אליה שייך המפר.
בשבועות האחרונים החליט בית המשפט הגרמני לאסור את המושג "יהלומים מתורבתים" בטענה שמושג זה מטעה את הציבור, ומעתה יש לומר "סינתטי" או "מלאכותי".

About author:

תנאי שימוש למאמרים - לחצו כאן