אמסטרדם עיר היהלומים

אתה נמצא כאן: ראשי \ היסטוריה \ אמסטרדם עיר היהלומים
Amsterdam
27 מאי 2015 - 22:46, הכותב , בתאריך היסטוריה, מידע מקצועי, Comments off

תמונה1

סיפור קורותיו של היהלום הוא גם במידה רבה , גם סיפורו של העם היהודי הרושם בדברי ימיו נדודים ותלאות גזרות כלכליות סגירות חברתיות והגבלות מקצועיות.
הניסיון להתחקות אחר שורשי הקשר של היהודים עם העיסוק ביהלומים, מגיע אל ראשית האלף השני לספירה, עת נכבשה הודו – מולדת היהלום – על ידי העמים המוסלמים. היהודים שנעו במרחבי המזרח המוסלמי, יצאו בנתיבי השיירות המסורתיים אל המזרח הרחוק, משם הביאו מוצרי מותרות, ביניהם את היהלום, שהדרישה אליו במערב הלכה וגברה.
צרכניהם העיקריים של היהלומים היו מלכים ואצילים, ובמשך ימי הביניים והרנסנס נדרשו יהודי החצר – מנהלי העסקים ונושאי המשרות הפיננסיות בחצרות בתי השליטים באירופה – לספק יהלומים לצורך שיבוצם בתכשיטי מלוכה – כתרים, שרביטים וחרבות.
באמצעות הסוחרים הפורטוגזים, שרבים מהם היו ממוצא יהודי, נוטלת פורטוגל את ההגמוניה על המסחר הבינלאומי במוצרי מותרות.
במרוצת המאה השש – עשרה מסתמנת מגמה של כניסת יותר ויותר סוחרים יהודים אל ענף המסחר האכסקלוסיבי, הדורש הון עצמי רב וכרוך בסיכונים גבוהים.
גירוש היהודים מחצי האי האיברי והתפזרותם במרחבי אירופה, מעביר את מרכז הכובד של המסחר ביהלומים אל ערי גרמניה וארצות השפלה ובראש ובראשונה לעיר אנטוורפן.
מרידת ארצות השפלה בשלטון ספרד, גוררת כיבוש אנטוורפן ע"י הצבא הספרדי בשנת 1586. זרם של מהגרים – מיעוטים דתיים, יהודים אנוסים ופרוטסטנטים נוטלים את הונם, אומנותם וקשריהם ועולים צפונה אל העיר הפותחת את שעריה לפניהם – אמסטרדם. שש שנים מאוחר יותר מגיעים אל העיר שארית מגורשי פורטוגל.

מסוף המאה השש – עשרה מתחילה העיר אמסטרדם לבסס את דימוייה כעיר יהלומים. הנסיבות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות שגרמו להתמזגותם של שני הקצוות המאפיינים את ענף היהלומים: הסוחרים הפורטוגזים בעלי קשרים בין לאומיים ידע ומסורת ארוכה ביבוא יהלומים יחד עם הלוטשים המומחים מאנטוורפן , יצרו את התשתית לביסוס של אחד הענפים המרכזיים בכלכלת העיר.
המאה השבעה – עשרה הייתה תקופת תור הזהב של העיר, בה פרחו ושגשגו המדעים, האומנויות, התעשייה והמסחר.
בתחילת המאה השבע – עשרה ניתן לראות כי ההרכב המעמדי – חברתי של ענף היהלומים משתנה, כעת הסוחרים, הלוטשים והתכשיטנים הפורטוגזים הופכים למנהלי היצור, החרושתנים ונותני העבודה לאחיהם האשכנזים, שהולכים ותופסים את מעמד הפועלים.
הפריחה הכלכלית של הענף מגיעה לשיא עם גילוי מכרות היהלומים בברזיל, ודרישה מתגברת והולכת ליהלומים מצד שכבות אמידות רחבות באוכלוסייה, מבהירה לנו את מצב התעסוקה. ה"דיאמנט שלייפער" (לוטש יהלומים) נחשב ל"המקצוע" בהא הידיעה.

משך כל תקופת המאה השבע – עשרה, המקור הבלעדי, כמעט, לחומר גלם הייתה הודו. הסוחרים הפורטוגזיים שבאמסטרדם ממשיכים להפיץ את היהלומים בכל ארצות אירופה.
לקראת המאה השמונה – עשרה יותר ויותר סוחרים ממוצא אשכנזי נכנסים כחברים בבורסה של אמסטרדם ושולחים את ידם במסחר היהלומים. כך, לקראת סופו של תור הזהב, נשמעת השפה האידית כשפה השלטת בין כותלי הבורסה, ואז כבר נחתמות רוב העסקות ביהלומים בתקיעת כף ובברכת "מזל וברכה" בעגת אשכנז.

כמות חומר הגלם שהופקה במכרות בהודו הייתה בכללותה לא רבה במיוחד, ועוד קטנה יותר הייתה הכמות שהגיעה לאירופה. על כן מספר העובדים היהודים בענף היהלומים באמסטרדם בסוף המאה השבע – עשרה לא עלה על כמה מאות.
בשנת 1725 נתגלו שדות יהלומים פוריים בחבל ארץ מינאס גראס שבברזיל. השלטונות הפורטוגליים מסרו את המונופולין על הכרייה לידי בעלי מטעי הסוכר, שרבים מהם היו יהודים אנוסים ממוצא פורטוגזי. הללו ריכזו בידיהם את המסחר ביהלומים החדשים והעבירו אותם באופן בלעדי לסוחרים שבאמסטרדם.
היה זה מעין סינדיקט יהודי לסחורות יהלומי גלם.
התפוקה של האבנים מברזיל גדלה וכן גבר ועלה הביקוש בשוק ליהלומי נוי, לשיבוץ על עדיי נשים מקרב חוגי מעמד הבורגנות. גורמים אלו האיצו את גלגלי התנופה של תעשיית היהלומים באמסטרדם וגרמו לעליה מסחררת במספר הפועלים היהודים שהצטרפו לענף.
באמצע המאה השמונה – עשרה התפרנסו בענף כשש מאות משפחות יהודיות והיה זה, ככל הנראה, כחמישית מכלל האוכלוסייה היהודית בעיר.
המאה התשע – עשרה מביאה עמה תמורות מרחיקות לכת במערכות הפוליטיות, החברתיות, והכלכליות של אירופה בכלל והולנד בפרט.
התגברות התחרות עם בריטניה, כיבוש הולנד ע"י הצרפתים ושינויים במערכות השלטון של הולנד, כולם יחד גורמים לירידת ההגמוניה על המסחר של אמסטרדם ומביאים את העיר לתקופת שפל כלכלי קשה.

בראשית המאה התשע – עשרה, מוצא את עצמו ענף היהלומים באמסטרדם נקלע לתקופת שפל קשה שכמותה טרם נודע. תרמה למשבר עובדת התדלדלותם של המכרות בברזיל, אשר תפוקתם הולכת ופוחתת מידי שנה.תוצאות השפל הקשה שנמשך כארבעה עשורים היא אבטלה מתמשכת וירידת מספר העוסקים במקצוע לכדי שליש ואף למטה מזה.
לאחר 40 שנות שפל , שבה ומתחדשת מגמת הביקוש ליהלומים. מכרות חדשים נתגלו בברזיל בשנת 1844. המאה התשע – עשרה מבשרת גם תמורות ושינויים במישור הטכנולוגי של ענף היהלומים.

באמצע המאה התשע – עשרה כבר מגיע מספר המועסקים בענף היהלומים לכ – 1,200 פועלים יהודים.
לאחר תקופת שגשוג של כ – 10 שנים שוב פוקד את ענף היהלומים משבר קשה ובלתי נמנע , גורמים כלל עולמיים כמלחמות ומהפכות חברתיות וגורמים שונים פנים – ענפיים, הנעוצים בעובדת ניצולם האינטנסיבי של המכרות בברזיל עד לדלדולם המוחלט בשנות השישים, יוצרים מצב של מצוקה כלכלית, האבטלה – מחלתה הממארת של תעשיית היהלומים, חוזרת לשכון ברחובות אמסטרדם.
בשנת 1870 חל מפנה אשר הטביע את חותמו על קהילת היהודים בעיר אמסטרדם – מרבצי יהלומים עשירים ביותר נתגלו בדרום אפריקה. גילויים של יהלומים באזור מפגש נהרות הואל והאוראנג' שבארץ הכף באפריקה הדרומית, נתנו את השם לתקופת שיא של פריחה ושגשוג לעיר היהלומים – "תקופת הכף". תקופת הכף ארכה כ – 6 שנים בלבד (1876 – 1870) אך השפעתה חרגה הרבה מעבר לזמנה.
הגאות של תקופת הכף מגיעה לשיא באמצע שנות השבעים ומתחילה לשקוע אט אט עד שהתחלפה למשבר חמור. שני גורמים חברו יחדיו ליצירת המשבר: אמנם הסתבר ששוק הקונים ליהלומים הגיע לנקודת רוויה, אך במידה רבה היה זה שפל מלאכותי שנוצר עקב תנודות חזקות בבורסה ליהלומים. היו תנודות חריפות במחירי היהלומים שאלו נגרמו עקב מדיניות מחירים משתנה של סינדיקט היהלומים, אשר הוקם זה לא מכבר בלונדון.
זעזועים אלו הביאו לפשיטות רגל, להאטת הפעילות התעשייתית ולצמצום העבודה בבתי החרושת.
ב- 7 בנובמבר 1894 הכריזו כמה מאות פועלי יהלומים נוצרים על שביתה, עת משבר היהלומים היה בשיאו, השביתה הלכה והקיפה, ספונטנית את הענף כולו.
במהלך השביתה נוסד הארגון הכללי של עובדי היהלומים בהולנד (A.N.D.B) .
בחמישים שנות פעילותו רשם ארגון פועלי היהלומים ההולנדי הישגים בארבעה תחומים:

  1. בתחום הרווחה לעובד.
  2. בתחום תנאי העבודה והשכר.
  3. בתחום התרבות והחינוך.
  4. בתחום המדיניות והמנהל.

דווקא הישגיו של הארגון הם שהיו לו לרועץ, הם שגרמו בסופו של דבר לשקיעתה של תעשיית היהלומים באמסטרדם.
אנטוורפן וסביבותיה עולה מחדש על מפת מרכזי תעשיית היהלומים בעולם. משנות השבעים של המאה התשע – עשרה ואילך. אט אט היא הולכת ותופסת את מקומה של התעשייה ההולנדית, בעיקר בתחום עיבודן של האבנים הקטנות והפחותות בערכן – אלו אינן דורשות ידע כה רב ומיומנות כה גבוהה כמו האבנים הגדולות והמעולות הדורשות ידע וניסיון רב בעיבוד, כפי שהתמחו פועלי יהלומים באמסטרדם.

הסוחרים נהגו לשלוח את האבנים לשם עיבוד כבר משנות העשרים והשלושים של המאה הזו לאנטוורפן, וזו תפסה בהדרגה מעמד של בכורה כמרכז לעיבוד יהלומים. יתר על כן המסחר בבורסה של אנטוורפן הלך ותפס מקום נכבד וחשוב.
כאשר עלה הכורת הגרמני על אמסטרדם הוא שהניף את מכת המוות הסופית על ענף היהלומים באמסטרדם.
ב – 10 במאי 1940 ירד המסך על קהילת יהודי עיר היהלומים צבא הכיבוש הגרמני סיפח את הולנד לרייך והחל בביצוע הפתרון הסופי להשמדת היהודים, לא לפני שערך תחילה את שוד היהלומים הגדול בהיסטוריה.
לשמחתנו, מספר מועט של יהודים הצליח להימלט בעוד מועד מן השואה והוא זה שהביא עמו לישראל את הידע, המסורת והניסיון הרב שנצטבר באמסטרדם משך שלוש מאות וחמישים שנה.

About author:

תנאי שימוש למאמרים - לחצו כאן