אבנים עם לב אדם

אתה נמצא כאן: ראשי \ אבני חן \ אבנים עם לב אדם
HS
27 מאי 2015 - 22:47, הכותב , בתאריך אבני חן, היסטוריה, מגזין, מידע מקצועי, Comments off

אבנים טובות במקורות
מאת: הרב פוקס וצוות GCI – המכללה ליהלומים

האבנים הטובות מופיעות במקורות היהדות כמדד לעושר ומעמד, לצורכי חיסכון, כאמצעי תשלום ולצורכי קישוט. באדיבות המרכז הבינלאומי לגמולוגיה – GCI, אנו מביאים סקירה קצרה על המקום שתופסות האבנים הטובות במחשבה היהודית ובתורת הסוד ככלי חברתי וכבעלות ערך סמלי או מאגי.

העתיד, כך כולנו מקווים – מזהיר, ועל כן, האבנים הטובות תופסות מקום חשוב בתיאור תקופת הזהב הצפויה לאדם לאחר פטירתו בגן עדן לכל בר אנוש תהא חופה משלו כגמול מעשיו ובימות המשיח לעתיד לבוא, כנאמר: "עשר חופות עשויות מאבנים טובות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן" (בבא בתרא, דף ע"ה). האבנים הטובות לוקחות חלק בתפקיד בשורת הגאולה העתידה, כדברי הנביא ישעיהו (נ"ד, 13,12): עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְדֹוָד וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. מקומן של האבנים הטובות במקורות היהדות בתיאור העתיד נגזר מהמשקל המיוחס להן בחיי היומיום, בתפקידן החברתי ובמעמדן הסמלי והמאגי. ננסה לגלות מזער מעולמן הקסום של האבנים, תוך התמקדות באבן השתייה ובאבני החושן.

gems_cut_in_ukraine-8246751

בעולם הקבלה

על פי תורת הקבלה קיימים ארבעה עולמות הידועים בראשי התיבות אבי"ע: עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה והעולם הזה, הנקרא עולם העשייה. עולם נובע מלשון העלם, כיוון שהאנרגיה הפנימית המניעה אותו נסתרת ונעלמת.
עולם העשייה כולל ארבע מדרגות הידועות בראשי התיבות דצח"מ – דומם, צומח, חי ומדבר (האדם). המדרגה התחתונה ביותר (לכאורה) נקראת דומם, ובה מצויות האבנים, הרוחשות חיות נעלמת ונסתרת, שפירושה, שהאמת – הכוללת בתוכה הכול, מאלף עד תיו, נמצאת בסתר. דבר זה נרמז באותיותיה אמת בתחילתה האות אלף שהיא האות הראשונה. בהמשכה האות מם שהיא האות האמצעית באותיות האלף בית ובסופה האות תו שהיא האות האחרונה והרי לך הכל כלול בתוכה מראשית ועד אחרית.

בעולם הסוד

על פי תורת הסוד, נברא העולם במאמר האל. כלומר, כל אחת מן האותיות (גם המלה אות כוללת בתוכה מאלף ועד תיו), אוצרת בתוכה חיות ואנרגיה, באמצעותה בורא האל את עולמו. בספר יצירה, שהוא אחד מספרי הסוד הראשוניים והחשובים ביותר העוסקים בסוד בריאת העולם הזה, נקראת האות גם אבן.
האבן הטובה ש'בתחתונים' (העולם הזה), על הסגולות האנרגטיות שבתוכה, היא קונקרטיזציה והתגשמות של כוח מסוים, שבעולמות העליונים הוא מופשט מכל הגשמה. עקרון זה בא לידי ביטוי בדבריו של רבנו בחיי בפירושו לספר שמות פרק כ"ח: "אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשוך כח עליונים". במדרש מבראשית רבה יד נאמר, שבשעת ירידת הגשמים הכל מתברך, "אף אבן טובה מרגשת, ומקבלת כח ומעלה".
בספר הזוהר (חלק ב, דף קעז) מגלמת האבן את השכינה עצמה:
"ועל כן העמידו בסוד הכתוב, שכתוב, ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן, זו היא השכינה שנקראת אבן בחן, אבן ישראל, שגוללים אותה ומכניסים אותה בגלות, וכתוב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, (דהיינו בעת הגאולה), ועל שמה נקראים כולם, (דהיינו כל המדרגות היוצאות ממנה), בשם אבנים. וכמה בחינות אבנים הם באבנים, יש אבנים ויש אבנים יש אבנים שהן יסודות הבית […] שכתוב ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית […] ויש אבנים עליונות יקרות שהן שתים עשרה, שהם ארבעה סדרים ג' ג' לכל סדר, לד' רוחות העולם, כעין זה הם ארבעה דגלים שהיו הולכים במדבר…ותא חזי (בוא וראה), בשעה שהכהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים ולבש אותם בחושן ואפוד אז שרתה עליו השכינה, ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת. והאותיות היו משוקעות באבנים, וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים".

אבן השתיה
אבן השתייה על פי ספר הזוהר, היא תשתית הבריאה ופעולתו הראשונה של האל בורא העולם. היא נקראת שתייה, כיוון שממנה נשתל ונשתת העולם, והיא מהווה את תשתיתו וישותו – "שת- י/ה". וכך נאמר בספר הזוהר (חלק ב, דף רכב):
"בוא וראה: כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם זרק אבן יקרה מתחת כסא כבודו ושקעה עד התהום. וראש אחד של אותה אבן נעוץ בתוך התהומות וראש אחר למעלה. ואותו ראש אחר, עליון הוא נקודה אחת, שעומדת באמצע העולם, ומשם נתפשט העולם לימין ושמאל ולכל הצדדים, ונתקיים באותה נקודה אמצעית. והאבן ההיא נקראת שתיה, שממנה נשתל העולם לכל הצדדים. עוד: שתי"ה – ש"ת י/ה, הקדוש ברוך הוא שת אותה להיות יסוד העולם ושתילת הכל".
בהמשך המאמר מוסברת בספר הזוהר התפשטות העולם מאותה נקודה מרכזית, בהקבלה בין אבן השתייה הנתפסת כמרכז העולם, לבין האישון שהוא הנקודה המרכזית של העין. כשם שאבן השתייה עומדת במרכז הבריאה, כך האישון מגלם את תמצית הראייה, כלומר קליטת התמונות הנחזות בעיני בני אדם והעברת פענוחן למוח האנושי מתבצעת באישון העין.
"וכבר הורו, שסוד זה גוני העין המקיפים את הנקודה המרכזית של העין, שהיא מראה כל העין, כדוגמת הנקודה המרכזית ההיא שאמרנו, שהיא מראה הכל."

אבני החושן
file_0_bאחד משמונת בגדיו של הכהן הגדול הוא החושן: "ואלה הבגדים אשר יעשו, חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט. ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי" (שמות, כ"ח, 4). הכהן הגדול לבש אפוד, מעיל תכלת משובץ בפעמוני זהב ורימונים יחד עם חושן נושא אבני חן, רצועות ואבזמים; לבוש זה היווה אמצעי ליצירת קשר עם האל ודרישה בעצתו.
בגד זה, היווה מין אוראקולון (כלי לניבוי), והחושן, שבו היו משובצות תריסר אבני חן שונות, גדולות ויפות היו מרכזו של האוראקולון. בתריסר האבנים הללו היו חקוקים שמות תריסר השבטים וכל אותיות הא"ב.
המספר 12 מסמל את 12 – השבטים, חודשי השנה, שעות היום, שעות הלילה והמזלות. בספר הזוהר נקראות אבני החושן 'אבנים תחתיות', המקבילות ל'אבנים עליונות', שהן הכוכבים המגלמים את המזלות.
אבני החושן נחשבו לאבני קודש, אבנים שאצרו בתוכן סגולות ריפוי, כמו גם יכולת גילוי האמת, ויצירת קשר עם האל. מכאן, שהאבנים היקרות בכללותן הן שתים עשרה אבני החושן, היונקות את עוצמתן הרוחנית מן העולמות העליונים. בספר שמות (כ"ח 10 – 21) מצווה הקב"ה את משה:
"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם: מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְדֹוָד עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן: וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב: וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת: וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ: וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: (יט) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם: וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט.

כל אחת מי"ב אבני החושן אוצרת סגולות ואיכויות משלה, אולם עצמתו של הרוחנית של החושן, באה לידי ביטוי בחיבור בין י"ב האבנים לכלל שלמות אחת. חז"ל מנתחים את הקשר בין כל שבט לבין אבנו וצבעה:

האודם (רובי – אדום) היא אבנו של ראובן. באבן זו אצורות סגולות לשמירת הריון היא נקראת: "אבן המעמדת את הדם", למניעת הפלות וללידה קלה, כמו גם לבהירות העיניים, לעצירת הדם עבור חסרי טרמבוציטים (מקרישי דם), לשמירת הלב מכעס, ולעצירת מגיפה.
בהתאם לעקרון הידוע הקובע שלכל צבע (אותיות עצב) סגולות מטאפיזיות וגופניות משלו, דרשו חכמי הסוד את משמעות צבעה האדום של אבן האודם, הרומז למידת הדין.

הפטדה (טופז – צהוב) היא אבנו של שמעון, והיא על פי מדרש תלפיות, אבן ירוקה ורכה, שסגולותה בקירור הגוף, בהשקטת כאבים ובהרגעת עצבים.

הברקת (אמרלד – ירוק) היא אבנו של לוי, והיא נקראת כך מכיוון שהיא נוצצת כברק. הברקת נבחרה כסמלו של שבט לוי, שבניו היו קדושים בקדושה מיוחדת ומאירים בעיסוקם בקודש בלמדם את עם ישראל תורה וקיום מצוות – להורות את דרך ה' (אחד מתפקידי הכהנים). אבן זו מסמלת את משה רבינו בן שבט לוי, שעם לידתו התמלא הבית באור והאיר את עינהם של ישראל, שנתן להם תורה שבכתב (חמישה חומשי תורה) שהורידה משמים. ואף לימד אותם את התורה שבעל פה שזהו "התלמוד" שניתן במסורה כלומר בעל פה ונאסר בכתיבה עד שראו חכמי ישראל שמא תשכח תורה שבעל פה מעם ישראל ועל כן כתבו את המשנה ואת הגמרא שהן התלמוד. סגולתה של הברקת שהיא 'מחכימת פתי ומאירה עיניים', באה לידי ביטוי גם בשמירה ובהגנה. אליבא דחז"ל כל העוסק בקדושה כשבט לוי ונושא אבן זו, איננו מוטרד מחלומות רעים, ואויביו נופלים תחתיו בלא שיתאמץ כלל וכלל.
הנופך (גרנט – בורדו) היא אבנו של יהודה; זיווה של אבן זו מבהיק, וסגולתה מותאמת לשבט יהודה, שכל מי שנושאה – אויביו מפנים לו עורף; בכוחה של אבן זו להסיר מחשבות רעות, לחזק את הרוח והלב, לנצח במלחמה ולמגר את המגיפה. אבן זו דומה לאש בוערת ומבהיקה המוצתת בפחם. יש הקוראים לה אופיר, שפירושה ביוונית לא-אש (או שמשמע לא; פיר במשמע אש), מכיוון שהאש אינה שולטת בה. ועל כן אבן זו אינה נשרפת וגם לא נחרכת אבן זו ניתנה ליהודה, בחיר השבטים, ממנו תצא המלכות. הנופך היא המעולה באבנים, כשם שהזהב הוא המעולה במתכות.

הספיר (לפיס – כחול כהה) היא אבנו של יששכר. שבט יששכר שעסק בתורה, בבחינת "מבני יששכר יודעי בינה לעתים" (דברי הימים א, י"ב), מסמל את ההשגה העליונה וכמוהו גם אבן הספיר. צבעה של האבן הוא תכלת, צבע המסמל בתורת הסוד את תכלית הקיום (תכלת ותכלית מורכבות מאותן אותיות). תכלית התגשמות הנשמה בגוף הפיזי, היא יצירת החיבור בין חומר לבין רוח, בין השמיים לבין הארץ, בין הגוף לנשמה. צבע התכלת רומז לאין סופיות של הרוחניות כשם שלמעגל אין סוף ואין התחלה, כך לתכלית אין סוף ואין התחלה על כן היא מתחילה בתו ומסתיימת בתו. תו בתחילה רומז לסוף מעשה במחשבה תחילה, תו בסיומה רומז שכל סוף הוא התחלה חדשה והמילה כל באמצע רומזת שהתכלית (התוכן) היא הכל.
תכלת זהו צבעם של השמים המזכירים את כבוד ה' ובכך מביאים ליראת שמים ועל כן במצוות ציצית נאמר: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".Kohenbreastplate
נרחיב מעט: במחשבה היהודית קיימים שני מושגים מרכזיים – 'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה'. 'מעשה בראשית' מתייחס לפרק א' בבראשית העוסק בבריאת העולם הזה, ו'מעשה מרכבה' מתייחס לפרק א' ביחזקאל העוסק במרכבה העליונה, קרי, במבנה העולמות העליונים. הנביא יחזקאל זכה לחזות בכסא הכבוד ובראיית אבן הספיר שבעולמות העליונים "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (יחזקאל א'), ובני ישראל זכו לחזות בכסא הכבוד ובאבן במתן תורה בהר סיני, מעמד המגלם את שיאה של ההרמוניה בין חומר לרוח (הספיר ("וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" , שמות כ"ד). סגולותיה של אבן זו קשורות לבריאות הגוף ובמיוחד לעיניים ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו שהם כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה שהן יחד תרי"ג שצווינו בתורה הקדושה שעשרת דיברותיה נחקקו על אבן הספיר. שהרי את שני לוחות הברית פיסל משה רבינו מאבן הספיר.

היהלום (קוורץ – שקוף) היא אבנו של זבולון. אבן זו מסמלת את ניקיון הכפיים שצריך להיות במסחר, כמו גם את עושרו של זבולון; כוחה של אבן חזקה זו בא לידי ביטוי בריפוי מרה שחורה, ומחלות נפש למיניהן בהסרת פחד, במיגור רוחות רעות, ובהצלחה במסחר. העובדה שהיהלום מחליש את כוח המגנט (בכדור הארץ ממוקמים שדות מגנטים המשפיעים על היקום), רומז לדעת המקובלים למידת הרחמים. צבעו הלבן מורה על מידת הרחמים. שכתוב: אם יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו…" אם יהיו חטאיכם אדומים כשני שהרי הצבע האדום כפי שהזכרנו, מורה על מידת הדין. כשלג ילבינו, מידת הדין תהפוך למידת רחמים עליה רומז היהלום השקוף. בבית המקדש היה תלוי בעזרה חוט שני בצבע אדום עז. ביום הכיפורים כל ישראל צמו ופשפשו במעשיהם, ראו וחזו כל ישראל הכיצד נהפך צבעו של חוט השני מאדום עז ללבן כשלג וזה היה להם האות כי זכו לשוב בתשובה שלמה, נתכפרו עוונותיהם. ונתקבלה תשובתם ומקובלים ורצויים בעיניי אביהם שבשמים.
הלשם (אופל – לבנבן מנצנץ) היא אבנו של דן, וסגולתה באה לידי ביטוי בכך שהיא משנה את צבעה ואת ברקה בעת סכנה, כאזהרה לנושא אותה. בכוחה לחזק את הלב ולהסיר דאגה. אבן זו ניתנה לשבט דן מכיוון שהגוון שלה דומה לעיני הנחש, לו נמשל שבט זה.

השבו (אגט – תכלת) היא אבנו של נפתלי. הגוון של אבן השבו משתנה בהתאם למזג האוויר; ביום בהיר אורה של האבן יהא ניכר, וביום מעונן יועם זוהרה, והיא תהפוך כהה יותר. סגולותיה העיקריות הן בקירור הגוף ובצינונו, בריפוי הלב ובהשגת בריאות טובה בכלל.

האחלמה (אותיות אל חלמה) (אמטיסט – סגול) היא אבנו של שבט גד, שהיה טרוד במלחמות. הנושא אבן זו יחלום חלומות מלחמתיים. אומר האבן עזרא: "אחלמה – אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות, ואין לתמוה על זה כי כוח ימצא בתולדת כל אבן ואבן, כי יש אבן המושכת את הברזל, והמעמדת את הדם, והבורחת מהחומץ" (האבן עזרא, בפירושו לספר שמות, כ"ח, 9). וכן סגולתה לנצח במלחמות.

אבנו של אשר היא התרשיש (אקוומרין – שקוף). מניעת קוצר נשימה ונגעים מחד גיסא, והבאת דעת ובינה מאידך גיסא, הן בין סגולותיה של אבן זו.

השוהם (אוניקס – שחור) היא אבנו של יוסף, וכשם שיוסף מצא חן בעיני כל רואיו, כך סגולתה של אבן זו בנשיאת חן ובהצלחה. אבן השוהם מועילה לזיכרון, להשגת חכמה ולפתרון בעיות, כמו גם להשגת בריאות טובה, למניעת מחלת הנפילה וכן מניעת מחלות אפילפטיות.

הישפה (ג'ספר – חום אדמדם) היא אבנו של בנימין. סגולתה בעצירת שטפי דם קשורה לבנימין שעצר את פיו, ולא הלשין לאחיו על מכירת יוסף. אבן זו היא מרובת צבעים, כמו שבנימין, הבן האחרון מסמל את החיבור של כל השבטים יחד.
נסיים במדרש על חלום הסולם, בו נאמר שכל אחת מי"ב האבנים רצתה להיות זו, שעליו יניח יעקב אבינו את ראשו. התאחו האבנים אלו עם אלו עד שהפכו לאבן אחת, היא אבן רועה ישראל .
מי ייתן ונשכיל ללמוד כיצד לאהוב איש את אחיו (אח הוא מלשון איחוי) ונלמד מן האבנים הללו, כי 'יש אבנים עם לב אדם'.


1) מדרש בראשית רבה (וילנא), פרשה סח.
2) על אבן רועה ישראל ראה בראשית, פרק מט, פסוק כד.

About author:

תנאי שימוש למאמרים - לחצו כאן