רבנו בחיי, על פרשת "תצוה", בביאור על אבני החושן
(שמות כח, טו) ועשית חשן משפט מעשה חושב. כך היה מעשה החושן: אורג בגד מעשה חושב מן התכלת ומן הארגמן ותולעת שני ושש, והיה לוקח חוט אחד של זהב ונותנו על ששה חוטין של תכלתוכופל השבעה חוטין כאחד, וכן היה עושה חוט אחד של זהב עם ששה של ארגמן וחוט אחד של זהב עם ששה של פשתן, וזהו שכתוב: "תכלת וארגמן ותולעת שני ושש" כ"ח חוטין, שכתוב: (לעיל לט, ג) "וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך ,"ששה מלמד שחוט של זהב כפול בתוכם. ארכו של חושן שתי זרתות ורחבו זרת וכופלו לשנים נמצאזרת על זרת מרובע, וקבועים בו ארבעה טורים אבן, וכל אבן ואבן היה מרובע, ומפתח שמות י"ב שבטים על י"ב אבנים, ראובן היה מפותח על אבן אודם, שמעון על פטדה, וכן כולם. ומלבד י"ב שבטיםשהיו כתובים על י"ב אבנים הללו היו כתובים שמות האבות: אברהם יצחק יעקב ושבטי ישרון. וכסדר הזה היו כתובים: ראובן א' על אודם, שמעון ב' על פטדה, לוי רה"ם על ברקת, יהודה י' על נופך,יששכר צ' על ספיר, זבולן ח' על יהלום, דן ק' יע"ק על לשם, נפתלי ב' על שבו, גד שבט"י על אחלמה, אשר יש"ר על תרשיש, יוסף ו"ן על שהם, בנימין על ישפה, הרי לך בכל אבן ואבן ששה אותיותלהורות כי ששת ימי המעשה תלוים בי"ב שבטים, והיו באבני חושן ע"ב אותיות כי י"ב פעמים ששה הם ,ב"ע והם כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול להורות בזה קיום העולם שנברא בע"ב שעות, שהריהעולם נברא ביום, שנאמר: (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים", וששת ימי המעשה ע"ב שעות יש בהם, י"ב שעות בכל יום, וזהו שאמר הכתוב: (תהלים פט, ג) "אמרתי עולם חסד יבנה"כמנין ,"חס"ד" ולמדנו מזה שהעולם שנברא בע"ב שעות מתקיים בזכות השבטים שבהם ע"ב אותיות.
והנה בנימין שהיה מפותח על ישפה היה מלא, ולא היה בו סמך אותיות מן האבות כשאר השבטים, כי לא נשתיירו מבני בנימין במעשה פלגש בגבעה כי אם שש מאות בזכות בנימין שהיה מפותח באבני החשן ששה אותיות.
ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע, כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים, וכל השארמיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן "אודם" לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבןהזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים, והוא סלע גדול, ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותובלאש"ו, ורובינו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית, וכן תרגומו: סמקן, והוא מבחר האבן כמין ענפיםשבולטים ממנו ונמשכים ממנו, והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמומית, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו "אודם" כימראהו אדום כדם, וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותוומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם, ועל כן נכתב "אדם" חסר וי"ו להורות על אדם, כי המקרא יורה עצמותו של אבן, והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם.
שמעון היה מפותח על "פטדה" היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, וכן תרגומו: ירקן, ונקרא פראשמ"א והוא מין נפך שהוא מרקד"י שהוא ג"כירוק ככרתי. ודע כי פראשמ"א ומרקד"י הכל מין אחד וחתיכה אחת כענין שבארתי לך ברובי"ן ובלאש"ו, אלא שהמרקד"י הוא המובחר והוא המלוקט ומחותך ממנו, והוא בתכלית הירקות וזיוו מבהיק ואורו מתנוצץ עד מאד, והפראשמ"א ירוקה גם כן אבל היא למטה ממנו עד מאד ביןבירקות בין בזיו האור, ומה שנתנה האבן הזאת לשמעון, על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון, וכן כל מי שחטאו משבטשמעון בבנות מואב הוריקו פניהם, וכן דרשו רז"ל: (שבת לג א) סימן לעברה הדרוקן. וסגולת האבן הזאת של "פטדה" שהיא מקררת את הגוף, ועל כן היא מצויה בארצות כוש שהם חמים ושטופי זמה וצריכים אליה לקרר אותם, וזהו שכתוב: (איוב כח, יט) "לא יערכנה פטדת כוש" יחסאותה לכוש, שהיא מצויה בארץ כוש.
לוי היה מפותח על "ברקת" והוא הקרבונקל"א, נקראת "ברקת" על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר, וכן תרגום: ברקן, והוא אבן שתלה נחבתיבה, ממה שכתוב:(בראשית ,ו טז) "צהר תעשה לתיבה", והנביא קראה אקדח שנאמר: (ישעיה נד, יב) "ושעריך לאבני אקדח", על שם שקודח כגחלת, והוא מלשון: (שם נ, א) "קודחי אש", ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה, כענין שנאמר: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה, ונאמר בו: (להלן לד, כט) "כי קרן עור פניו", וכתיב: (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו", וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים, מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר, ואומרים: כי אם שוחקין אותה ומערבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד להחכים ולפתוח הלב.
יהודה היה מפותח על "נפך" והוא מראקד"י, ובלשון ערבי: זמור"א, והתרגום כולל 'ב לשונות הללו, ועל כן אמר: אזמרגדין, מורכב מלשוןזמור"א ומלשון מראקד"י, והאבן ירוקה ככרתי והוא ממין פראשמ"א, כמו שהזכרתי, ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגברעל יצרו והודה ולא בוש, והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף, הוא שכתוב: (בראשית לז, לג) "חיה רעה אכלתהו", וכשבא לברך את בניו אמר לו: (שם מט, ט) "מטרף בני עלית", אז נעשו פניו זכים ומבוהקים כנפך הזה שזיוו מבהיק, וכן כתוב ביהודה: (שם, ח) "ידך בערף אויביך", וסגולת האבן הזאת שכל מי שנושאם אויביו הופכין לו ערף,ולכך נקרא נפך, וכן כתוב ביהודה, (שם) "ידך בערף אויביך", וכן מצינו תגבורת מלחמת ונצחון בכל שבט יהודה, בדוד כתיב: (שמואל – א יח, ז) "ודוד ברבבותיו", ובמשיח כתיב: (ישעיה יא, ד) "וברוחשפתיו ימות ."עשר יששכר על "ספיר" והוא הנקרא שפיל"י, והוא מראה תכלת, ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה, שנאמר: (דברי הימים – א יב, לב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" ,'וגוולוחות התורה של סנפירינון היו, וכן מצינו במתן תורה: (לעיל כד, י) "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד, שכתוב בו: (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא", וצבע זה של תכלת אינו צבע של גאוה כצבע של אדמימות או צבע ירקות שקורין גרי"ן ששניהם צבעים של גאוה, אבל התכלת צבע של ענוה, ושפלות נאה לבחוריםונאה לזקנים, וזהו שכתוב: (ישעיה נז, טו) "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים ולכך מעבירין אותו על העינים, וכן התורה מאירת עינים, ואמרו האבן הזאתתועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף, וכן התורה מרפאה לכל הגוף, וכן אמר רז"ל: (עירובין נד א) חש בראשו יעסוק בתורה.
זבולן על "יהלום" והוא הנקרא פירל"א, והיא לבנה כלה, על שם שהכסף לבן, והוא סימן לעשרו של זבולן, שנאמר: (בראשית מט, יג) "זבולן לחוף ימים ישכון", לכך נתנה לזבולן והיא מצלחת בפרקמטיא,וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם, שכן אמר הכתוב: (שם ל, כ) "הפעם יזבלני אישי". דן על "לשם" והוא הנקרא אשטפסי"ס, ונמצא בו פרצוף אדם מהופך, על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה, וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ: (יהושע יט, מז) "ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם", כי היא שם עיר מארץ ישראל. נפתלי על "שבו" והיא נקראת טוקיז"א, והפרשים מתמידים לנושאה, וכן תרגומו: טרקיא, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו, ולכך נקראת ,"שבו" ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנהלנפתלי שהיא לשון חבור על שם: (בראשית ל, ח) "נפתולי אלהים נפתלתי".
גד על "אחלמה" והוא הנקרא קרישטא"ל, ולכך תרגומו: עין עגלא, והאבן הנקרא ליאמ"ן דומה לה אלא שיש בה אדמימות, ונתנה "אחלמה" לגד שכשם שאחלמה והוא קרישטא"ל מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהם נכרין, הוא שכתוב: (דברים לג, כ) "וטרף זרוע אף קדקד", וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה, ולכך נקראת "אחלמה" מלשון חוזק וכענין שנאמר: (ישעיה לח, טז) "ותחלימני והחייני", וכתיב: (איוב לט, ד) "יחלמו בניהם ירבו בבר". אשר על "תרשיש" והיא הנקראת קריאוליק"א, וגוון שלה דומה לגוון השמן, ויששפירשו שהיא האבן שצבעה תכלת, ותרגומו: כרום ימא, שהרי גוון הים כעין תכלת, ומצינו ים ששמו תרשיש, שנאמר:(יונה א, ג) "וימצא אניה באה תרשיש", וסגולת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכןלמי ששוחק אותה ומערבה במאכלו ונעשה בזה עב ושמן, והוא שכתוב: (בראשית מט, כ) "מאשר שמנה לחמו". יוסף על "שהם" והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו ונקראת ,"שהם" ויש בה אותיות ,"השם" על שם: (שם לט, ב) "ויהי 'ה את יוסף ויהי איש מצליח", וכתיב: (שם, בא) "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר", ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דבריונשמעים. בנימין על "ישפה" והיא הנקראת ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה: אדומה, שחורה, ירוקה, וסגולת האבן הזאת לעצור הדם. ונתנה לבנימין לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה, וחשב מחשבותבמכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא, ואף על פי כן נתגבר על יצרו והיה מעצור לרוחו ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לו האבן הזאת, ונקראת "ישפה" שתי מלות: יש פה, וזה יורה על מעלתושאע"פ שהיה לו פה והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה. אלה י"ב אבנים הקבועים בבגד החושן ואלה שמותם, ושמות י"ב השבטים מפותחים בהם כסדר לידתן שבט ושבט כתוב על אבנו המיוחדת לווהכל בהשגחה גמורה וכוונה נפלאה.
וראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף, שהאבנים צריכות טהרה, וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או יחלש, ואםישוב ויטהר תחזור האבן לכחה הראשון כבתחלה, והסבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכח העליון שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחבורו, וראוי להאמין כך, שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כחעליונים, כענין שאמר בעשבים: אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה. ונמצאת למד שהכהן הגדול בבגדי האפוד והחשן היהמוקף מלפניו ומאחריו משמות י"ב שבטים, החשן אשר על לבו מלפניו היו קבועים שמות י"ב השבטים על י"ב אבניו כל שבט ושבט על אבנו, גם האפוד שהיה מאחוריו על שתי כתפיו ששם שתי אבני שהם שהם קבועים בהם מפותחים י"ב שבטים, ששה על אבן זו וששה על אבן זו,והכהן כאשר ילבשם היה לובשם ביחד האפוד עם החשן, שהרי מחובר היה זה בזה, שנאמר: (פסוק כח) "ולא יזח החשן מעל האפוד", והיההחשן על לבו מלפניו והאפוד מאחריו, וחשב האפוד היה קשור על לבו תחת החשן, ושתי כתפות האפוד על שתי כתפיו ושתי עבותות הזהביורדות מעל כתפות האפוד מכאן ומכאן ונתונות תוך טבעות החושן העליונות, ושני חוטין של תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו משתי טבעותבכתפות האפוד התחתונות שהן למעלה מן החשב.
ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו, ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע הכל כפי גווןמדותיהם למעלה: ראובן הרומז למדת הדין אבנו "אודם" ושמעון הרומז לשש קצוות אבנו "פטדה" וגוון שלה ירוק ככרתי, לוי הרומז לחבורהשלשה שלמעלה אבנו "ברקת" שאורו מתלהט ומתנוצץ, יהודה הרומז לתהו שהוא קו ירוק אבנו "נפך" שהוא ירוק ככרתי, זבולון הרומזלמדת רחמים אבנו "יהלום" שהיא פירל"א לבנה, יששכר "לספיר" שגוונו תכלת הנוטה לתכלת, דן הרומז למדת הדין כמו ראובן, אבנו "לשם" ויש בו צורת אדם, נפתלי הרומז לזכור אבנו טורקיש"א והיא "שבו" ויש במינה זכר ונקבה, יוסף הרומז למדת רחמים כמו זבולון אבנו "שהם"שיש בה אותיות השם, בנימן הכולל מן הכל אבנו "ישפה" שהיא כלולה מגונים רבים, והמקום יגלה לבנו להביט מתורתו נפלאות.
תנאי שימוש למאמרים - לחצו כאן
